מה זה?
מי שהסתובב במזרח בטוח זוכר היטב את הירק הנדיר הזה. טעמו של הבאק צ'וי ישר מחזיר אותך למזרח: לקערות המרק הענקיות ולירקות המוקפצים ברוטב אותם מכינים המקומיים בכל פינת רחוב: בייג'ין, שנגחאי, סאול- הבאק צ'וי תמיד שם. ברוב המסעדות האותנטיות בארץ (קוראניות וסיניות) הוא עדיין מאוד רווח.
הבאק צ'וי מזכיר כרוב בטעמו רק בנוסח הרבה יותר אצילי יותר שלו, צריך לטעום כדי להבין. הוא עשיר בויטמין C ובחומצה פולית וכמובן בסיבים תזונתיים.
מתי גדל?
עד לפני מספר שנים היה נדיר להשיג באק צ'וי בארץ ורק חקלאים מעטים סיפקו אותו. כיום ניתן להשיג אותו נמכר אפילו ברשתות שיווק וגם אצל הירקנים למיניהם. כיום ניתן לרכוש לכל אורך השנה, לפי תדירות ההספקה שלו מהמשקים החקלאיים לרשתות השיווק.
איך נזהה אותו?
זהו ירק עלי שלעיתים דומה למנגולד ולעיתים צורתו מזכירה עלי אנדיב גדולים אך הוא קטן בגודלו מהמנגולד וגדול יותר מהאנדיב.
אל לכם לבלבל אותו עם בן דודו הרחוק- הכרוב הסיני. למוכרי ירקות יש נטייה להתבלבל ביניהם ואין אף קשר בין השניים: לא בטעם ולא בטקסטורה. את הבאק צ'וי ניתן למצוא בצורה כדורית ומכונסת או בצורת חסה פתוחה ופורחת, השניים זהים.
איך מכניסים אותו לשגרה?
בעיקר במרקים ותבשילים אסייתים וכן מוקפצים עם ירקות ואטריות ובוטנים. לבק צו'י טעם אוריינטלי אסייתי ומרתק והוא יוסיף טאץ' אישי ואחר לכל מנה באשר היא. אל תפחדו לשלב אותו גם במתכונים שהוא לא מצוין בהם- אתם יכולים להחליף ו/או להוסיף אותו לתרד / מנגולד/ כרוב. ניתן אפילו לאכול אותו כך עם שמן שומשום/ קוקוס ורוטב מיסו ולפזר מעט שומשום קלוי ואפילו רכז רימונים להמתקתו.
תתייחסו אליו בדיוק כמו שאתם מתייחסים לכרוב / תרד מנגולד שלכם –
אפשר לחתוך אותו לקוביות, אפשר לקרוע את העלים שלו ביד, אפשר לבשל אותו בעלים שלמים: בכל אחת מהצורות הוא יהיה נהדר ועשיר. אתם גם לא חייבים לבשל אותו, הוא כייפי לאכילה גם חי (בסלט או כל אופציה אחרת), אך טעים הרבה יותר בבישול/ חליטה.
כדאי להוסיף אותו לקראת סוף הבישול של התבשיל ולתת לו לספוג את טעמי המנה כשהוא עדיין חצי חי, אם תבשלו אותו יותר מדי הוא יגיר מעצמו כמעט את כל הנוזלים בעלי הטעם הנפלא שלו, וחבל.
במידה ורכשתם באק צ'וי, נסו את המתכון התאילנדי שלנו.
לטבע אין גבול,
אין גבול לסקרנות,
גלו מחדש את המזונות שלכם.
כתיבת תגובה