הכוח מהאדמה- שיעור ראשון בשתילה וקטיף

יש ימים שמהבוקר מרגישים שהכול לא עובד בהם,
פקק ארוך של בוקר, איחורים, חיכוכים מיותרים של אי הבנות, חוסר סבלנות, הארנק נשכח באיזה חנות, שוב לחזור, יש כאב ראש, ולדוד לוקח שעות להתחמם, שיגרה מעצבנת.
בימים כאלה, אני יוצאת לגינה, משקה אותה, נוגעת באדמה, שותלת. אפילו אם לילה, אני שותלת.
לא ניתן להסביר את התעלות התחושה שנוצרת מפעולה פשוטה כמו השקיית גינה.
לא ברור בכלל למה, אבל ריח האדמה הרטובה, צליל שכשוך העלים, האוויר שמתמלא בחיות לפתע, חיות האדמה שלפתע יוצאות מהמסתור שלהן ובורחות מצינור המים, כל אלה יחד- פשוט מעלימים את כל הדאגות ולפתע במחשבה- דממה.
אותו תסריט חוזר על עצמו כשאני ממיינת עלים לקומפוסט  ומכניסה אותם לקומפוסטר (מכשיר למחזור פסולת מזון והפיכתו לדשן, למי שלא מכיר) יחד עם דלי שאריות המזון מהמטבח- חום ורטיבות עלי הגזם כמו רחם אדמתי שכזה.

ישר עולה האסוציאציה שאדמה היא סוג של איבר חי, מקום עם חיים.

הידיים עסוקות בעשייה, המוח פתאום מתמקד בפעולה כל כך קדמונית, כל כך פשוטה אך עם זאת כה ממלאת- משהו בדבר הזה עובד,
הידעתם? מחקרים גילו כי ריח אדמה רטובה מעלה אצל האדם את רמת הסרוטונין שידוע כנוגד דיכאון (בדיוק כמו השפעה של תרופות נוגדות דכאון).
האדמה ממלאת אותנו שיעורים חשובים בטיפול, המתנה, סבלנות.
ניתן לראות זאת בתהליך שמתחיל בזריעה ומסתיים בקטיף.

שתיל קטן של חסה , נראה כמו גור של חסה קטן, אתם חופרים לו גומה באדמה ועוטפים אותו באדמה כמו שעוטפים תינוק.

unnamed (4)      unnamed (3)

סיפור אהבה עם חסה
גנן פעם לימד אותי איך שותלים שתיל, הוא אמר לי משפט כל כך פיוטי שמסביר את התורה כולה.

זה כמו שמשכיבים תינוק לישון: אחרי שמכסים אותו, מכניסים את השמיכה מתחת לגוף שלו, שתעטוף אותו כמו גולם- כך שותלים שתיל. עוטפים את האדמה שמסביבו ו"מכסים" אותו כמו גולם. זה תיאור ציורי ופונקציונאלי כאחד. לאחר ששתלנו, בסבלנות ועדינות, מתחיל שיעור ההמתנה. צמחים מרגישים, הם מרגישים אותנו, מתי באמת אכפת לנו מהם ומתי אנחנו רק יוצאים ידיי חובה. כמו באהבה, כך גם בגינון, אנחנו צריכים להיות קשובים, למזג אויר, לטל שבאוויר, לנפילת העלים כמו אוזניים עצובות של גור כלבים או עלים איתנים רעננים ויציבים, כמו זנב שמכשכש בשמחה. אלה הם כולם סימנים של תשומת לב, בינינו לבין שתיל החסה שלנו.

אם ביצענו נכון את כל השלבים, תצמח לפנינו חסה שאפילו חקלאי לא יביא לנו הביתה.

זו חסה משלנו, התינוק שכיסינו טוב טוב כמו גולם, השקנו וטיפלנו.

כך גם הקטיף , מהעלים החיצוניים לאט לאט לפנימיים ועד שליפת החסה כולה מהשורש ותחילת סיפור אהבה חדשה עם שתיל מסוג אחר.

ימים של טבע
סיון נועם שדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>